חילוצם המוצלח של אנשי צוות ה-F-15 מדגיש את העליונות המוסרית והמבצעית של המערב, המקדש חיי אדם. אך יש לזכור - כפי שגרמניה הנאצית נלחמה עד טיפת הדם האחרונה בנחיתות מוחלטת, כך גם משמרות המהפכה מוכיחים שכל הצהרה על "חיסול מערכי האויב" היא ראוותנות מסוכנת
על רקע נתוני העוני המדאיגים בישראל והדילמות המוסריות הכרוכות בשליטה בתושבי השטחים ובעובדים הזרים, עולה השאלה האם הציווי "זכר ליציאת מצרים" נותר כטקס סמלי בלבד. המאמר בוחן את הפער שבין זיכרון הסבל ההיסטורי לבין היחס הנוכחי לחלש ולגר בחברה הישראלית המודרנית
בזמן שבנט ואיזנקוט מדממים מנדטים באוקיינוס האדום של הימין, יאיר לפיד ויאיר גולן ניצבים בפני הזדמנות היסטורית ליצירת חדשנות ערך פוליטית. כדי לנצח את נתניהו, עליהם להפסיק להילחם על פירורי הסברה ולעבור לבניית חוזה חברתי ותשתית חוקתית שתחזיר את הריבונות לרוב
ההתעקשות על "ניהול הסכסוך" ועל עוצמה צבאית לבדה מתנפצת אל מול מציאות של שחיקה כלכלית, חברתית וביטחונית ב-7 חזיתות. כדי להבטיח את היציבות האזורית, לשמר את הבריתות האסטרטגיות ולמנוע את שקיעת המשק, על ישראל להכיר בכך שפתרון שתי המדינות הוא תעודת ביטוח חיונית
החג בא ואין בו שמחה כלל, כי אין בית שאין בו מת, או פצוע, או פגוע או מפוחד. בזהירות אני שואל אתכם: למה ועד מתי? הרי הבטחתם להם משהו אחר. אני מתחנן שתחשבו למען חיי יקיריכם - מהו המחיר שאותו כבר לא נהיה מוכנים להמשיך לשלם? | דעה
דווקא אחרי ליל הסדר, כשהאב שואל והבן מקשה, מתגלה האמת הפשוטה: היהדות בנויה על שאלות, על קושיות, על ריבוי קולות, על מחלוקת סביב אותו שולחן. לא על אחידות, אלא על קשר
למרות ההבטחות החוזרות והנשנות של ראש הממשלה וחברי הקבינט שהפעם חיזבאללה "נפל למארב האסטרטגי" ושזה הסוף של הסיוט בצפון - בכיר בפיקוד הצפון חשף את הבלוף: "פירוק חיזבאללה אינו חלק מיעדי המלחמה". בצפון כבר מיואשים: "זה יום שישי השחור של תושבי הצפון. זעם אדיר"
בנימה אישית ונגד הלב: בעיניי גדי איזנקוט הוא המועמד הראוי ביותר להיות ראש הממשלה הבא - ועם זאת הוא חייב להצטרף לנפתלי בנט ולהיות תחתיו, בגוף הפוליטי שיקימו יחדיו. למה? כי בתרחיש הזה יש להם הכי הרבה סיכוי להעביר מנדטים מגוש לגוש - ולנצח את הבחירות הגורליות
ההבטחות שפיזר ראש הממשלה בשנה האחרונה, אחרי סיום הסבבים הקודמים מול חיזבאללה ואיראן נראים היום פתטיים מתמיד. ידידו טראמפ נראה כאחד שמתחיל לחתוך הפסדים מוקדם אל מול העקשנות, והגרעין האיראני. ובצפון? התושבים ממשיכים לסבול ממטחים כבדים למרות הבטחות נתניהו
בהצהרתו לפני ערב חג הפסח הציג ראש הממשלה נרטיב תנ"כי למערכה מול איראן - עם הישגים והבטחות לעתיד, לצד מחירים שהוא עצמו מודה בהם, אך ללא תשובה ברורה לשאלה מתי ואיך זה יסתיים
השבר העמוק של 7 באוקטובר והנרטיב השיעי של "חברת המדוכאים" מאיראן נפגשים בצומת פסיכולוגי מסוכן של זעם ונקמה נצחית. רק המרת החרדה הקיומית באבל בוגר והנחת "השריון המדמם" יסללו נתיב להתבגרות לאומית ושלום המבוסס על "דיאלוג של צלקות"
בזמן שטילים וכטב"מים מעצבים את שדה הקרב, המערכה האמיתית מתנהלת על התודעה העולמית ועל היציאה מהבוץ המזרח-תיכוני. כדי להימנע ממלכודת המלחמה הבלתי נגמרת, טראמפ עשוי לשחזר את המודל הצפון קוריאני: מיתוג מחדש של המציאות כ"הסכם הטוב בהיסטוריה" בדרך לשקט תעשייתי
ההישגים המבצעיים המרשימים אל מול איראן והתקווה המחודשת למזרח תיכון אחר לא יוכלו להתממש ללא אסטרטגיה מדינית כוללת וברית ערכית עם המדינות המתונות. כדי לא לשקוע במעגל אינסופי של לחימה, עלינו לרתום את החוסן האזרחי המופלא שלנו לבנייה של שותפות אזורית אמיתית
החלטת הכנסת להעניק לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בענייני ממונות אינה שירות דת תמים, אלא חדירה מסוכנת של דין ארכאי אל לב המשפט האזרחי המודרני. במקום להגן על האזרח מפני לחצים קהילתיים ולבצר את ערכי השוויון, המדינה מעניקה גושפנקה למערכת משפט מפלה
העולם נמצא בעיצומו של משבר אנרגיה שלא חווה מאז תחילת המלחמה באוקראינה, והסכסוך באיראן צפוי להותיר השלכות ארוכות טווח. בזמן שביבשת מסתייגים מהמלחמה של טראמפ אך גם חוששים מלהרגיזו יתר על המידה, המעצמות היריבות מנסות לגרוף רווחים בטווח הקצר
כך הפך האיש הכי ראוי בגוש השינוי למי שלא יכול להיות מספר אחת, אבל גם לא מוכן להיות מספר שתיים. חבל, כי עד אתמול דווקא חשבנו עליו רק דברים טובים
התיאום בין ירושלים לוושינגטון מגיע לשיא, אך לצד השת"פ נחשפים גם פערים במטרות ובדרך. בזמן שהבייס של טראמפ נשאר נאמן, ביקורת מתוך המחנה הרפובליקני מתרחבת - והופכת את מעמדה של ישראל בארה"ב לתלוי יותר מתמיד בשאלה אחת: אמריקה הרוויחה מהמלחמה או נגררה אליה?
טראמפ ונתניהו תלויים זה בזה, הלחץ הפוליטי גובר - וההשפעה כבר זולגת לבחירות בישראל: נתניהו הצליח לגרור את טראמפ למהלך היסטורי, אך ההכרעה מתעכבת, המחאה באיראן לא מתממשת והמחיר בבית עולה. בוושינגטון חוששים מההשלכות, ובישראל המערכה כבר משפיעה על הקרב הפוליטי
בזמן שהנשיא האמריקני משדר התקדמות אך משאיר את האופציה הצבאית על השולחן, תנועת "No Kings" יוצאת ליום מחאה רחב עם אלפי הפגנות בעשרות מדינות. הלחץ הציבורי, יוקר המחיה והמלחמה באיראן מתלכדים לאתגר פוליטי גובר
מסמך הדרישות האמריקני כולל לא רק את סוגיית הגרעין אלא גם את מערך הטילים והפעילות האזורית של איראן, ונחשב להתיישרות כמעט מלאה עם הקו הישראלי. בירושלים רואים בכך הישג מדיני משמעותי, אך מעריכים כי הפערים מול טהרן גדולים - והלחימה עשויה להימשך לצד המו"מ
משבר אקלים, אי יציבות כלכלית, מגפה עולמית ומלחמות יוצרים עבור צעירים רבים תחושה שהעולם הוא שברירי והעתיד מאוים מראש. אם בעולם מדובר בתופעה מתרחבת, בישראל היא מגיעה כמעט לקצה, עם תגובה כפולה, לצד כשל מערכתי עמוק
החיבור המסוכן בין המיתולוגיה התנ"כית לבין האתוס הציוני יצר חברה שרואה במלחמה גזירת גורל דתית ותוכנית עבודה פוליטית. כדי לצאת ממעגל האלימות האינסופי, עלינו לגנוז את פרקי הרצחנות המקראיים ולאמץ מחדש את שפת הנביאים ואת חזון השלום כציווי קיומי דחוף
ההקלטה משנת 2000 הפכה למציאות המדממת של 2026. "בלעדיו המדינה לא תחזיק מעמד", אמרה אז הגברת, אלא שהיום מתברר שדווקא איתו, היסודות קורסים. וגם: הטרור היהודי ביו"ש הוא פצצה מתקתקת בדרך לתל אביב
מפרשת קו 300 ועד לדרמת נתניהו, סמכות החנינה נותרת המבצר האחרון של הרחמים מול הדין הקר והנוקשה. הנשיא אינו כפוף למערכת המשפטית שמנסה לסרס את כוחו, ורק הכרעה ריבונית אמיצה - כזו שמעזה לעקוף את הפרקליטות - תוכל להביא לתיקון הציבורי שאנו זקוקים לו
בעוד פערי המיגון הפיזיים והקשיים המעשיים בשכונות החרדיות הם מציאות קיימת, שורש הבעיה טמון במתח שבין ציות למדינה לבין סמכות הרבנים. כדי להציל חיים, על ההנהגה החרדית להחליף את העמימות וה"כוכביות" בקול אחיד וצלול שאינו מותיר מקום לספק
מתשובתו המתריסה ליועצת המשפטית ועד להפקרת הקצינים המקצועיים באגף החקירות, דני לוי מקבע את תקופת כהונתו כשפל הגדול ביותר שידעה המשטרה. ככל שהמפכ"ל ימשיך לבחור בנאמנות אישית לשר על פני החוק, לא יהיה מנוס מהודעה של ראשי האופוזיציה על כוונתם לפטרו ביום שאחרי
קשה לדעת האם המלחמה באיראן תסתיים בקרוב. מה שבטוח הוא שלנו, הישראלים, יש סיבה לדאגה בשני התסריטים. בין וושינגטון לצפון עולה השאלה: יכול להיות שאנחנו מפסידים במלחמה?
בחלוף כמעט חודש של מלחמה נגד איראן נשמעות טענות נגד הדרג המדיני והצבא. אך זה קורה גם בחזית הצפונית - הציפיות מהבטחות העבר שונות מהמציאות בשטח. האינטרס הישראלי הוא סיום המערכה מול משטר האייתולות - גם אם ההסכם יהיה חלקי
מהחשדות סביב מקורביו של ראש הממשלה ועד ההתבטאויות הגזעניות של יועצו הנאמן שנחשפו בחדשות 12. המקרים האחרונים מציפים שאלות על דפוס המינויים, הקרבה לשרה נתניהו וההשפעה על קבלת ההחלטות בעיצומה של מלחמה
טקס הענקת הדרגה לסנ"צ רינת סבן הוא לא עוד אירוע שגרתי, אלא הכרזת עצמאות של המשטרה מול השר איתמר בן גביר. על היעדרות המפכ"ל מהטקס, מה הקשר של סבן למחדלי חקירת יועצי נתניהו והפצצה המתקתקת שמחכה בבג"ץ
